שלש וחצי שנות מאסר בפועל לאפוטרופסית עו"ד תמר בן אלי

בגזר הדין בתיק ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019 כתב שופט המחוזי ציון קפאח דברים קשים על התנהלות הנאשמת עו"ד תמר בן אלי ששימשה אפוטרופוסית לחסויים על פי מינוי בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון.
להלן ציטוטים מגזר הדין:
"מעשי הנאשמת בנסיבות התיק שבנדון, הינם בעלי חומרה יתרה. ראשית, מדובר בעורכת דין, אשר מתוקף תפקידה חייבת ביחסי אמון ונאמנות ללקוחותיה. שנית, במסגרת תפקידה מונתה הנאשמת על ידי בית המשפט כאפוטרופוסית על חסויים ותפקידה היה להגן עליהם ולטפל ברכושם לצורך רווחתם. הנאשמת ניצלה לרעה את חולשתם המובנית של החסויים, ובמקום לדאוג להם היא מעלה באמונם ובכספם, בצורה קשה, בוטה ופוגענית. כמו כן מעלה באמון שנתנו בה בתי המשפט אשר מינו אותה כאפוטרופוסית ופגעה באמון הציבור בעורכי הדין.
אפוטרופוס שמונה מטעם בית המשפט נושא באחריות כפולה ומכופלת הן כלפי אותו חסוי שעליו הוא אמון והן כלפי בית המשפט עת הוא מתפקד כ"קצין בית המשפט". האפוטרופוס כשלוחו של ביהמ"ש, אינו רשאי לשלוח יד בכספי החסוי, אין הוא רשאי להכניס כספים לכיסו ללא היתר ואז לתרץ את הגזל בהסברים שונים ומשונים. בנסיבות הללו אין חולק כי הפגיעה בערכים המוגנים חמורה וממשית.

מסכת העבירות בהן הורשעה הנאשמת התפרשה על פני מספר שנים רצופות, בהן שלחה ידה בכספים השייכים לחסויים בהיקף כולל של כ 553,000 ₪ )מתוכם הופקדו בקופת בית המשפט 260,000 שקלים(. אין מדובר אפוא ב"מעידה חד פעמית" או ב"כשל נקודתי" אלא מעשי הנאשמת מעידים על שיטתיות ועל סדרתיות, וכפועל יוצא גם על תכנון מוקדם ודרך פעולה מובנית וסדורה הגם שהיא נעדרת תחכום. האמור מ

למד כי לנאשמת היו ימים רבים להתעשת ולחדול , אך היא בחרה שלא לעשות כן. הנאשמת מעלה באמון שניתן בה על ידי בית המשפט אשר מינה אותה כאפוטרופסא על רכושם של חסרי ישע. מדובר בהפרת אמון משמעותית וקיצונית ושפל מדרגה מוסרי.

הכיעור הרב מתנוסס מעל מעשי הנאשמת אשר ניצלה לרעה את כוחה ומעמדה כלפי החסויים תוך שהיא מסבה להם נזק כספי משמעותי.
קרבנות העבירה –
באישום הראשון : קשישה בת 94 ,ערירית שעלתה בגפה לארץ, חולה בדמנציה מתקדמת ושוכנה בבית אבות. הנאשמת גנבה מספר פעמים את כספיה של הקשישה.
באישום השני אשה בת – 39 עם מוגבלות נפשית ורמת תפקוד נמוכה. היא נפגעה בתאונת דרכים לפני מספר שנים והנאשמת גנבה מכספי הפיצויים.
באישום השלישי קשיש ערירי כבן – 100 ,דל אמצעים.
באישום הרביעי אדם בן – 60 ,ערירי,עם מוגבלות נפשית המתגורר בגפו. הנאשמת גנבה את כספו מספר פעמים.
הסברי הנאשמת לקצינת המבחן כי פעלה כפי שפעלה אך מוסיפים נופך חומרה לתמונה הקודרת בלאו הכי. לדבריה, האפוטרופוס הכללי הערים קשיים על תשלום שכר טרחתה ומשכך הכספים שגזלה מהחסויים הגיעו לה על עבודתה המאומצת. צר לי שהנאשמת בחרה לנהל את מאבקה מול האפוטרופוס הכללי על גבם של חסרי הישע.
בנסיבות הללו ראיתי, בין השאר, שלא להיענות לבקשת שירות המבחן לדחות הדיון על מנת לשלב הנאשמת באפיק טיפולי אודות דפוסי ההסתרה והמרמה שבאישיותה.
מעשי הנאשמת עולים כדי " חומרה יתרה" כאמור בסעיף 40 ד(ב) לחוק. מיהות קרבנות העבירות והיותם חסרי ישע היא העוטה על מעשי הנאשמת את הלבוש שאינו מאפשר חריגה ממתחם העונש ההולם.

השופט ציון קפאח סקר בגזר הדין פסיקות שונות נגד עורכי דין שמעלו בכספי חסויים ועבירות נוספות:

ע"פ 5115/12 מדינת ישראל נ' ירדנה נילמן ( 10.6.13 , פורסם בנבו) המערערת, עורכת דין – במקצועה, שמונתה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה כאפוטרופסית של חסויים רבים, ביצעה עבירות שונות של גניבה וזיוף, בצוותא עם בן זוגה ועובדת נוספת, בסכום כולל של כ – 7.25 מיליון ₪. בית המשפט המחוזי גזר עליה 7.5 שנות מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. בערעור הוחמר עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת, כך שיעמוד על 9 שנות מאסר, זאת, נוכח עוצמת המעשים, מיהות הקרבנות, והרתעה מניצול חולשתו התהומית המובנית של חסוי על ידי אפוטרופוס. בימ"ש העליון ציין כי כתב האישום המתוקן בו הודתה המערערת הוא ביטוי לשפל המדרגה המוסרי. מדובר במסע גניבות של כ – 7.25 מיליון ₪ לאורך מספר שנים מחסויים שונים. בימ"ש קמא ציין את חומרת המעשים והזעזוע שהם מעוררים ודחה את הטענה של השפעת בן הזוג, ואין חולק כי למעלה מ-  50% מסכום הגניבה, ניטלו לצרכי המערערת. עיקר העיקרים הוא מיהות הקרבנות, היות המערערת "גיבורה על חלשים", על מי שתפקידה היה להגן עליהם ולדאוג לרווחתם, שהם לא יכלו לדאוג לה בעצמם, ותחת זאת דאגה לכיסה. יש מגמת החמרה בעבירות כלכליות,
אך במקרה זה שפל המדרגה המוסרי עמוק במיוחד.

בע"פ 10996/03 פנחס נרקיס נ' מדינת ישראל דובר במערער, עורך דין, אשר היה מנהל עיזבון ומעל בכספי העיזבון, והורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה ב- 6 אישומים של עבירות גניבה בידי עובד ציבור וכן בעבירות מרמה והפרת אמונים. על פי ממצאי פסק הדין, שלח המערער ידו בסכום המגיע ל- 2,376,581 ₪. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל נסיבות לחומרה ולקולא, גזר על המערער מאסר בפועל של 4 שנים, מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, קנס ופיצויים.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו וקבע: "המערער הינו עורך דין, החב חובת אתיקה מקצועית מכוח השתייכותו לציבור עורכי הדין. העבירות החמורות שעבר פוגעות בכללי יסוד של הגינות ויושר החלים על עורך דין, וגרמו פגיעה קשה למעמד מקצוע עריכת הדין, לדמותו של ציבור עורכי הדין וציבור עורכי הדין בישראל. הם יצרו סדק של אי אמון בהגינות וביושר המוחלטים הנדרשים מעורך הדין המקבל על עצמו תפקיד אמון מיוחד.
סדרי הגודל האדירים של המעילה והבוטות המיוחדת שאפיינה את דרך שליחת היד ברכוש לא לו, מעמידים את העבירות שביצע המערער בהיותו עורך דין ברף העליון של החומרה".

ברע"פ 6190/08 צברי נ' מדינת ישראל ( 5.1.2009 , פורסם בנבו) הוטלו על עו"ד שגנב מלקוח שלו 15,000 שקל,  12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 18,000 שקל,  העונש נותר על כנו בערעור.
ע"פ 2037/05 מכנס נ' מדינת ישראל ( 28.11.2007 , פורסם בנבו) עו"ד אשר גנב מכספי – עיזבון של מתלוננת אותו ניהל סכום של כ- 11 מיליון ₪. הוא מונה לנהל את כספיה בהיותה יתומה בת 8 שנים בלבד. בית המשפט המחוזי גזר עונש של 7 שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם ביחס להכרעת הדין, אולם הקל בעונש והעמידו של 5 וחצי שנות מאסר, לאחר שהובאו בחשבון נסיבותיו האישיות: גילו של המערער ומצבו הבריאותי.

בעפ"ג (מחוזי באר שבע) 25122-02-13 אביטל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3/7/13 ) שם דובר בעורך דין שגנב מבני זוג קנדיים שביקשו לרכוש דירה בישראל סך כולל של 360,000 ₪ ואשר מעל בכספים בשל הסתבכות עסקית וחובות לצד שלישי. הובהר כי מדובר באדם נורמטיבי, וכי שירות המבחן המליץ להעמידו במבחן. על הנאשם הוטלו בסופו של יום  20 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 40,000 ₪. הערעור נדחה.

ת"פ (שלום נתניה) – 5597/06 מדינת ישראל נ' לאור ( 22.10.08 , פורסם בנבו) הוטלו – 4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך כולל של כ- 220,000 ₪, על עו"ד , ללא עבר פלילי, שהסתבכות עסקית הובילה אותו לשלוח ידו בכספי לקוחותיו בסך כולל של מיליוני שקלים ) 370,000 ,$ 700,000 ₪ ו- 560,000 $ קנדי( .

ע"פ 2143/10 שלום נ' מדינת ישראל ) 20.1.2011 , פורסם בנבו( הנאשם, עו"ד במקצועו, – הורשע בעבירות זיוף ומרמה בהיקף של 1.3 מיליון ₪ (מתלונן בודד). בית המשפט המחוזי גזר עונש של 55 חודשי מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

ת"פ 37190 09 16 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' לביא, אשר אך ניתן זה לאחרונה ) 4.7.19 – ) עורכת דין אשר גנבה סך כולל של 4,217,343 ₪ מכספים אשר הופקדו בידיה בנאמנות לשם ביצוע תשלומים שונים במסגרת הסכמי מכר. כן יוחסו לה עבירות לפי פקודת מס הכנסה בכך שהשמיטה את הכספים שגנבה מהדוחות שהגישה למס הכנסה. נדונה, בין היתר, למאסר בפועל של 3 שנים. הייתה במעצר בית במשך 3 שנים והחזירה למעלה ממחצית סכום הגניבה. נקבע מתחם שבין 3 7 שנות מאסר".

להלן גזר הדין השופט ציון קפאח  מדינת ישראל נגד תמר בן אלי , ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015

שלש וחצי שנות מאסר בפועל לאפוטרופסית עו"ד תמר בן אלי

בגזר הדין בתיק ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019 כתב שופט המחוזי ציון קפאח דברים קשים על התנהלות הנאשמת עו"ד תמר בן אלי ששימשה אפוטרופוסית לחסויים על פי מינוי בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון.
להלן ציטוטים מגזר הדין:
"מעשי הנאשמת בנסיבות התיק שבנדון, הינם בעלי חומרה יתרה. ראשית, מדובר בעורכת דין, אשר מתוקף תפקידה חייבת ביחסי אמון ונאמנות ללקוחותיה. שנית, במסגרת תפקידה מונתה הנאשמת על ידי בית המשפט כאפוטרופוסית על חסויים ותפקידה היה להגן עליהם ולטפל ברכושם לצורך רווחתם. הנאשמת ניצלה לרעה את חולשתם המובנית של החסויים, ובמקום לדאוג להם היא מעלה באמונם ובכספם, בצורה קשה, בוטה ופוגענית. כמו כן מעלה באמון שנתנו בה בתי המשפט אשר מינו אותה כאפוטרופוסית ופגעה באמון הציבור בעורכי הדין.
אפוטרופוס שמונה מטעם בית המשפט נושא באחריות כפולה ומכופלת הן כלפי אותו חסוי שעליו הוא אמון והן כלפי בית המשפט עת הוא מתפקד כ"קצין בית המשפט". האפוטרופוס כשלוחו של ביהמ"ש, אינו רשאי לשלוח יד בכספי החסוי, אין הוא רשאי להכניס כספים לכיסו ללא היתר ואז לתרץ את הגזל בהסברים שונים ומשונים. בנסיבות הללו אין חולק כי הפגיעה בערכים המוגנים חמורה וממשית.

מסכת העבירות בהן הורשעה הנאשמת התפרשה על פני מספר שנים רצופות, בהן שלחה ידה בכספים השייכים לחסויים בהיקף כולל של כ 553,000 ₪ )מתוכם הופקדו בקופת בית המשפט 260,000 שקלים(. אין מדובר אפוא ב"מעידה חד פעמית" או ב"כשל נקודתי" אלא מעשי הנאשמת מעידים על שיטתיות ועל סדרתיות, וכפועל יוצא גם על תכנון מוקדם ודרך פעולה מובנית וסדורה הגם שהיא נעדרת תחכום. האמור מ

למד כי לנאשמת היו ימים רבים להתעשת ולחדול , אך היא בחרה שלא לעשות כן. הנאשמת מעלה באמון שניתן בה על ידי בית המשפט אשר מינה אותה כאפוטרופסא על רכושם של חסרי ישע. מדובר בהפרת אמון משמעותית וקיצונית ושפל מדרגה מוסרי.

הכיעור הרב מתנוסס מעל מעשי הנאשמת אשר ניצלה לרעה את כוחה ומעמדה כלפי החסויים תוך שהיא מסבה להם נזק כספי משמעותי.
קרבנות העבירה –
באישום הראשון : קשישה בת 94 ,ערירית שעלתה בגפה לארץ, חולה בדמנציה מתקדמת ושוכנה בבית אבות. הנאשמת גנבה מספר פעמים את כספיה של הקשישה.
באישום השני אשה בת – 39 עם מוגבלות נפשית ורמת תפקוד נמוכה. היא נפגעה בתאונת דרכים לפני מספר שנים והנאשמת גנבה מכספי הפיצויים.
באישום השלישי קשיש ערירי כבן – 100 ,דל אמצעים.
באישום הרביעי אדם בן – 60 ,ערירי,עם מוגבלות נפשית המתגורר בגפו. הנאשמת גנבה את כספו מספר פעמים.
הסברי הנאשמת לקצינת המבחן כי פעלה כפי שפעלה אך מוסיפים נופך חומרה לתמונה הקודרת בלאו הכי. לדבריה, האפוטרופוס הכללי הערים קשיים על תשלום שכר טרחתה ומשכך הכספים שגזלה מהחסויים הגיעו לה על עבודתה המאומצת. צר לי שהנאשמת בחרה לנהל את מאבקה מול האפוטרופוס הכללי על גבם של חסרי הישע.
בנסיבות הללו ראיתי, בין השאר, שלא להיענות לבקשת שירות המבחן לדחות הדיון על מנת לשלב הנאשמת באפיק טיפולי אודות דפוסי ההסתרה והמרמה שבאישיותה.
מעשי הנאשמת עולים כדי " חומרה יתרה" כאמור בסעיף 40 ד(ב) לחוק. מיהות קרבנות העבירות והיותם חסרי ישע היא העוטה על מעשי הנאשמת את הלבוש שאינו מאפשר חריגה ממתחם העונש ההולם.

השופט ציון קפאח סקר בגזר הדין פסיקות שונות נגד עורכי דין שמעלו בכספי חסויים ועבירות נוספות:

ע"פ 5115/12 מדינת ישראל נ' ירדנה נילמן ( 10.6.13 , פורסם בנבו) המערערת, עורכת דין – במקצועה, שמונתה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה כאפוטרופסית של חסויים רבים, ביצעה עבירות שונות של גניבה וזיוף, בצוותא עם בן זוגה ועובדת נוספת, בסכום כולל של כ – 7.25 מיליון ₪. בית המשפט המחוזי גזר עליה 7.5 שנות מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. בערעור הוחמר עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת, כך שיעמוד על 9 שנות מאסר, זאת, נוכח עוצמת המעשים, מיהות הקרבנות, והרתעה מניצול חולשתו התהומית המובנית של חסוי על ידי אפוטרופוס. בימ"ש העליון ציין כי כתב האישום המתוקן בו הודתה המערערת הוא ביטוי לשפל המדרגה המוסרי. מדובר במסע גניבות של כ – 7.25 מיליון ₪ לאורך מספר שנים מחסויים שונים. בימ"ש קמא ציין את חומרת המעשים והזעזוע שהם מעוררים ודחה את הטענה של השפעת בן הזוג, ואין חולק כי למעלה מ-  50% מסכום הגניבה, ניטלו לצרכי המערערת. עיקר העיקרים הוא מיהות הקרבנות, היות המערערת "גיבורה על חלשים", על מי שתפקידה היה להגן עליהם ולדאוג לרווחתם, שהם לא יכלו לדאוג לה בעצמם, ותחת זאת דאגה לכיסה. יש מגמת החמרה בעבירות כלכליות,
אך במקרה זה שפל המדרגה המוסרי עמוק במיוחד.

בע"פ 10996/03 פנחס נרקיס נ' מדינת ישראל דובר במערער, עורך דין, אשר היה מנהל עיזבון ומעל בכספי העיזבון, והורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה ב- 6 אישומים של עבירות גניבה בידי עובד ציבור וכן בעבירות מרמה והפרת אמונים. על פי ממצאי פסק הדין, שלח המערער ידו בסכום המגיע ל- 2,376,581 ₪. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל נסיבות לחומרה ולקולא, גזר על המערער מאסר בפועל של 4 שנים, מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, קנס ופיצויים.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו וקבע: "המערער הינו עורך דין, החב חובת אתיקה מקצועית מכוח השתייכותו לציבור עורכי הדין. העבירות החמורות שעבר פוגעות בכללי יסוד של הגינות ויושר החלים על עורך דין, וגרמו פגיעה קשה למעמד מקצוע עריכת הדין, לדמותו של ציבור עורכי הדין וציבור עורכי הדין בישראל. הם יצרו סדק של אי אמון בהגינות וביושר המוחלטים הנדרשים מעורך הדין המקבל על עצמו תפקיד אמון מיוחד.
סדרי הגודל האדירים של המעילה והבוטות המיוחדת שאפיינה את דרך שליחת היד ברכוש לא לו, מעמידים את העבירות שביצע המערער בהיותו עורך דין ברף העליון של החומרה".

ברע"פ 6190/08 צברי נ' מדינת ישראל ( 5.1.2009 , פורסם בנבו) הוטלו על עו"ד שגנב מלקוח שלו 15,000 שקל,  12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 18,000 שקל,  העונש נותר על כנו בערעור.
ע"פ 2037/05 מכנס נ' מדינת ישראל ( 28.11.2007 , פורסם בנבו) עו"ד אשר גנב מכספי – עיזבון של מתלוננת אותו ניהל סכום של כ- 11 מיליון ₪. הוא מונה לנהל את כספיה בהיותה יתומה בת 8 שנים בלבד. בית המשפט המחוזי גזר עונש של 7 שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם ביחס להכרעת הדין, אולם הקל בעונש והעמידו של 5 וחצי שנות מאסר, לאחר שהובאו בחשבון נסיבותיו האישיות: גילו של המערער ומצבו הבריאותי.

בעפ"ג (מחוזי באר שבע) 25122-02-13 אביטל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3/7/13 ) שם דובר בעורך דין שגנב מבני זוג קנדיים שביקשו לרכוש דירה בישראל סך כולל של 360,000 ₪ ואשר מעל בכספים בשל הסתבכות עסקית וחובות לצד שלישי. הובהר כי מדובר באדם נורמטיבי, וכי שירות המבחן המליץ להעמידו במבחן. על הנאשם הוטלו בסופו של יום  20 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 40,000 ₪. הערעור נדחה.

ת"פ (שלום נתניה) – 5597/06 מדינת ישראל נ' לאור ( 22.10.08 , פורסם בנבו) הוטלו – 4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך כולל של כ- 220,000 ₪, על עו"ד , ללא עבר פלילי, שהסתבכות עסקית הובילה אותו לשלוח ידו בכספי לקוחותיו בסך כולל של מיליוני שקלים ) 370,000 ,$ 700,000 ₪ ו- 560,000 $ קנדי( .

ע"פ 2143/10 שלום נ' מדינת ישראל ) 20.1.2011 , פורסם בנבו( הנאשם, עו"ד במקצועו, – הורשע בעבירות זיוף ומרמה בהיקף של 1.3 מיליון ₪ (מתלונן בודד). בית המשפט המחוזי גזר עונש של 55 חודשי מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

ת"פ 37190 09 16 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' לביא, אשר אך ניתן זה לאחרונה ) 4.7.19 – ) עורכת דין אשר גנבה סך כולל של 4,217,343 ₪ מכספים אשר הופקדו בידיה בנאמנות לשם ביצוע תשלומים שונים במסגרת הסכמי מכר. כן יוחסו לה עבירות לפי פקודת מס הכנסה בכך שהשמיטה את הכספים שגנבה מהדוחות שהגישה למס הכנסה. נדונה, בין היתר, למאסר בפועל של 3 שנים. הייתה במעצר בית במשך 3 שנים והחזירה למעלה ממחצית סכום הגניבה. נקבע מתחם שבין 3 7 שנות מאסר".

להלן גזר הדין השופט ציון קפאח  מדינת ישראל נגד תמר בן אלי , ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015

 

הסמכויות הסטטוטוריות של פקידת הסעד

אוגוסט 2016 – החלטות שופט בית משפט לענייני משפחה מציגות באופן פשוט וברור את הסמכויות המוקנות לעובדות סוציאליות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער.
פקידות הסעד אינן משפטניות ואינן מבינות מאומה בענייני ראיות אלא בעיקר עורכות תיק של חוות דעת על המשפחה ותצפיות על פי שיקוליהן ותחושותיהן.
ומה מדיניות בתי המשפט?
אם המשפחה לא תשתף פעולה עם פקידת הסעד יוצאו הילדים ממשמורת ההורים.
– בית המשפט לא יאפשר למשפחה לחקור את פקידת הסעד או להביא חוות דעת נוספות של בעלי מקצוע.

מדיניות זו של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער נעשת בדלתיים סגורות ללא ביקורת הציבור, ומאפשרת הוצאת ילדים/ קשישים מהבית למוסדות המדינה שגם שם הם ללא פיקוח.

פ1פ2

 

גרירת רגליים של בית המשפט – שופט מינה את מקורבו לכונס נכסים

כאן חדשות | מדוע שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, התעקש למנות את אותו כונס נכסים לאותה משפחה בשני מקרים שונים? המשפה הגיעה להסדר ביניהם, אך שקד עדיין התעקש שכונס הנכסים ר', שגם מקורב לו, יעשה את עבודתו. פרק 2 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב 20.05.19.

תחקיר שופט בית משפט לענייני משפחה – יהורם שקד

כאן חדשות | מה קורה בבית משפט בדלתיים סגורות? שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, מינה את מקורביו לכונסי נכסים ולמנהלי עיזבונות בתיקים משפטיים, מבלי לתת גילוי נאות לצדדים. באחד המקרים פיטר שקד מנהל עיזבון ומינה במקומו את אחיו של חברו. פרק 1 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב – 19.05.19

פקידת הסעד זיוה גרון: יצא החוטא נשכר?

רבקה מקייס
שופטת רבקה מקייס

השופטת רבקה מקייס דוחה במחי יד חקירת פקידת סעד זיוה גרון הנחוצה לטובת הילד ענייני נפשות

אפריל 2016 – פקידות סעד אינן אוהבות להחקר על דוכן העדים בבית משפט, הרי הן כותבות תסקיר ללא תצהיר, ואינן מחויבות לומר את האמת ולכן מדוע לחקור אותן?

ומה קורה שהן מזומנות להחקר הרי מדובר בענייני נפשות כמו קביעת הסדרי ראיה בין הוריה לילדיו. במצב זה הם מוצאות דרכים לא להחקר כגון נגד שנגד ההורה יש תלונה במשטרה על התבטאויות ההורה. האם תבוא פקידת סעד אחרת להעיד? מתברר שלא. ומה עם טובת הילד שלא יראה את ההורה למשך חודשים או שנים?

להלן החלטת שופטת בית משפט לענייני משפחה רבקה מקייס בעניין. במחי יד דוחה חקירת העובדת הסוציאלית זיוה גרון.

רבקה מקייס
השופטת רבקה מקייס דוחה במחי יד חקירת פקידת סעד זיוה גרון הנחוצה לטובת הילד ענייני נפשות

כשאבא מבקש מבית המשפט לדבר עם בתו בטלפון

אבא שראה את בתו הקטנה רק פעם בשבועיים ביקש מבית המשפט רשות לדבר עמה בטלפון. כמה זמן לקח לבית המשפט להחליט?

ט., אב גרוש, ראה את בתו רק פעם בשבוע, במרכז קשר, מאז שהיתה בת שנה וחצי. מאז שהיתה בת שלוש, בית המשפט התיר לו לקחת אותה מבית האמא ב-10 בבוקר בשבת, ולהחזיר אותה בשעה שש בערב, בתנאי שייראה אותה תחת פיקוחו של אביו הישיש.

הוא ביקש רשות לדבר איתה גם בטלפון.

על מה שקרה לאחר מכן כתב בבלוג את הטקסט הבא (חלק מהמסמכים מצורפים, בלי הפרטים המזהים):

ראשית יובהר שקשר טלפוני בין הורה לילדיו הוא עניין כה בסיס וטריוויאלי שגם לאסירי עולם בכלא (בכללם יגאל עמיר) מאפשרים. לפיכך ביקשתי מפקידת הסעד שתמליץ בתסקירה על קיום קשר טלפוני עם בתי. לאחר שזו סירבה פניתי לביהמ"ש. ביום 23.11.15 הגשתי לביהמ"ש בקשה לקיום קשר טלפוני עם בתי.

ביום 24.11.15 מתקבלת החלטה לתגובה תוך 20 יום.

מדוע נדרשים 20 יום לתגובה על בקשה כה בסיסית וטריויאלית?

הרי זו בקשה שצריך היה להיעתר לה אף מבלי להעביר לתגובה. לשופטת נאוה גדיש הפתרונים.

בחלוף הזמן שהוקצה ולא התקבלה תגובה הגשתי ביום 14.12.15 בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה. לצפייה בבקשה לחץ כאן. כעבור שבוע בו לא מתקבלת החלטה על בקשתי זו למתן החלטה, ביום 20.12.15 מתקבלת תגובת המשיבה.

עוד באותו יום 20.12.15 מתקבלת החלטה.

נאוה גדיש כנראה חושבת שאני מטומטם שלא מסוגל להבין לבד שהתגובה הוגשה. מדוע לא הכריעה בבקשה בשלב זה?

שוב לנאוה גדיש הפתרונים. בכל מקרה יש בקשה לשיחות טלפון שצריך להכריע בה וביום 22.12.15 השופטת אמנם לא הכריעה אבל קבעה מתי תוכרע הבקשה.

נאוה גדיש החליטה שהבקשה תוכרע בדיון הקרוב שנערך ביום 3.2.16 למעלה משלושה חודשים לאחר הגשת הבקשה. רק אז הוכרעה סופית הבקשה ואושרו שיחות טלפון של הקטינה עם אביה.

למה בכדי להכריע בכזו בקשה צריך דיון?

שוב לנאוה גדיש הפתרונים.

תלונה שהגשתי בגין התנהלות זו הוגשה לנציב תלונות הציבור על שופטים נמצאה לא מוצדקת. לצפייה בהחלטת הנציב לחץ כאן מה זה אומר על המדינה?

החליטו בעצמכם.

לאחר תקופה בה פגש את בתו בשבתות, החליט בית המשפט לאפשר לו שוב לפגוש אותה רק במרכז קשר. ט. ראה טת בתו בפעם האחרונה בינואר השנה, אז החליט שאינו מוכן להמשיך לפגוש את בתו במרכזי הקשר. מאז לא פגש אותה.

הכותב מכהן גם כיו"ר תנועת "המשפחה"

 

בקשת אב מבית המשפט לקיום שיחת טלפון עם בתו הקטינה
בקשת אב מבית המשפט לקיום שיחת טלפון עם בתו הקטינה
בקשת אב מהשופטת נאוה גדיש לקבל תגובה לבקשה לקיום שיחת טלפון עם בתו הקטינה
בקשת אב מהשופטת נאוה גדיש לקבל תגובה לבקשה לקיום שיחת טלפון עם בתו הקטינה

נציבות תלונות הציבור על שופטים - דוחה התלונה נגד נאוה גדיש

 

 

 

מחאה מול בית השופטת יוכבד גרינוולד רנד

יוכבד גרינולד רנד
יוכבד גרינוולד רנד אמרה לאב לעבוד 24 שעות ביממה לשלם מזונות

פברואר 2017 – מחאה מול בית השופטת יוכבד גרינוולד רנד. השופטת יוכבד גרינוולד רנד – מאמינה בתום לב שאבא זה כספומט…

פוסקת לאדם שמרוויח 5,000 שקלים בחודש מזונות בגובה של 5,900 שקלים בחודש!

השופטת יוכבד גרינוולד רנד מנתקת הורים מהילדים שלהם כי יש לה כוח של אלוהים ומאחורי הדלתיים הסגורות…

אז הלכנו צוות "לכל ילד יש שם" כדי להזכיר לה מה היא עושה שם ומה היא אמורה לעשות.

מחאת הורים מול בית שופטת המשפחה אליה נוס

פברואר 2017 – הורים שאינם רואים את ילדיהם במשך חודשים ושנים עקב צווים שיפוטיים נוקשים ואנכרוניסטיים  מוחים מול בית שופטת בית משפט לענייני משפחה אליה נוס.

"הדל שבהורים טוב בעיני הילד מהשופע שבמאמצים": בית המשפט ביטל אימוץ ילד שנחטף מאמו

משרד הרווחה חבורת נוכלים - שומר נפשו ירחק
משרד הרווחה חבורת נוכלים – שומר נפשו ירחק

"השירות למען הילד" גוף המופרע ומושחת של משרד הרווחה משום שאם ישנם משפחות אומנה מדוע לנתק את הילד לחלוטין ממשפחתו? התשובה לכך ברורה: מדובר בעובדות סוציאליות מופרעות ומושחתות הרואות את טובת המאמצים לנגד עיניהם.

"קשר הדם אומר את דברו": בית המשפט ביטל אימוץ ילד שנלקח מאמו , דנה ירקצי , וואלה חדשות , 30.01.2017

הילד, שנולד כשהוא מכור לסמים, הוצא עם לידתו ממשמורת אמו. אחרי שנגמלה, התנגדה האם להליך האימוץ אך לבסוף נקבע כי אינה מסוגלת לגדל את בנה. בשבוע שעבר התקבל ערעורה והוחלט לבטל את האימוץ

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של אם שבנה נלקח ממנה בטענה כי אינה כשירה לגדלו, והורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי הקטין יאומץ באימוץ סגור. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות משרד הרווחה מול האם. בשנת 2013 נולד לא' תינוק מחוץ למסגרת הנישואין, לאב לא ידוע, כאשר הוא סובל מתסמונת גמילה מסמים, בעקבות שימושה של אמו בחומרים אסורים. מיד לאחר לידתו נלקח ממשמורתה של האם ומאז לא שב אליה. לאחר טיפול וגמילה בבית החולים הוא הועבר למשפחת אומנה והוכרז כקטין נזקק.

בינואר 2015 החלו הליכי אימוץ בעניינו של הקטין בבית המשפט לענייני משפחה. האם, שיוצגה על ידי הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, התנגדה לאימוץ. בתום הליך ארוך ומייגע שבו נתקבלו תסקירים, חוות דעת למסוגלות הורית והליך הוכחות, ניתן פסק דין שקבע כי הילד יאומץ באימוץ סגור, וכי האם אינה מסוגלת לגדל את ילדה ואין צפי לשינוי או שיקום עתידיים. זאת, על אף עזרה כלכלית וטיפולית שקיבלה מרשויות הסעד. עוד נקבע כי אין לאפשר קשר כלשהו בין הילד לאמו.

האם ערערה על ההחלטה בעזרת עו"ד ליאת קוזקוב מהאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, עד אשר הדיון הגיע לבית המשפט המחוזי. בערעור קבלה האם על התעלמות בית המשפט מכך שלא ניתנה לה מעולם הזדמנות אמתית לבחינת כשירותה לשמש כאם לפעוט. בנוסף, טענה כי התנהלות שירותי הרווחה הייתה זריזה ומכוונת מטרה – הליך קלט חירום, אומנה בתוך שלושה חודשים מרגע הלידה, והליכי אימוץ בתוך חודשים ספורים נוספים – תוך צמצום הקשר בינה לבין בנה. לדבריה, כל אלה לא הותירו לה סיכוי להתמודד אל מול משפחת האומנה המגדלת את הקטין ברציפות מאז היותו כבן שלוש, או אפשרות לייצר קשר משמעותי עם בנה.

פקידת אימוץ אורנה הירשפלד - מדיניות רמיה לסחר בילדים לאימוץהאם, שבינתיים נגמלה מסמים, עברה שיקום, מצאה עבודה ובבדיקות שנערכו לה לא נמצאו חומרים אסורים בגופה. היא עשתה מאמצים לקיים את הוראות השופטים על פי התסקירים השונים שהוגשו לכל אורך התיק, אך לא באמת זכתה להכיר את בנה משום שפגשה אותו פעם בשבוע.

טענת האם בערעורה הייתה כי שירותי הרווחה לא עמדו בדרישות כדי להוכיח את נכונותו של סעיף א' לחוק האימוץ, שקובע כי ילד יימסר לאימוץ רק במקרים חריגים ובהם תמיכה בהורה לא תסייע. לדבריה, במקרה זה תמיכה הייתה אכן מסייעת. בתגובה קבע בית המשפט כי כל ילד רוצה את הוריו האמתיים. לפי ההחלטה, אפשר להחזיר את הפעוט למסלול נוער, שבמסגרתו אמו תראה אותו לעיתים קרובות יותר, והקשר ביניהם יתחזק עד שתוכל לקבל אותו בחזרה למשמורתה.

"הדל שבהורים טוב בעיני הילד מהשופע שבמאמצים"

בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר, קיבל בית המשפט המחוזי פה אחד את טענות האם המערערת והורה על ביטול פסק הדין המורה על אימוץ הקטין ולא על צמצום תוצאות האימוץ בלבד. בנוסף הורה בית המשפט על השבת התיק להמשך טיפול בבית המשפט לנוער, שם תוכן תכנית מעטפת מכילה ומיטיבה לילד, לפיה תגדל בהדרגה תדירות המפגשים בין האם לקטין, בתחילה לפעמיים בשבוע, למשך שעה וחצי, ובהמשך ליותר. זאת, על מנת ליצור אופק לחזרתו של הקטין באופן הדרגתי לחיק אמו.

בית המשפט ביקר את התנהלות משרד הרווחה וקבע כי "רק במקרה קיצוני בו אין אפשרות לשנות את המצב, תתהווה עילת אימוץ, כאשר נקודת המבט באשר למסוגלות נבחנת מבעד לעדשת ההורה ה'מסתייע' ולא ההורה ה'עצמאי'. ההורה הביולוגי אינו צריך להוכיח את מסוגלותו ההורית, אלא היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הרווחה הם שצריכים להוכיח את היעדרה, וכן להוכיח כי לא קיים סיכוי לשיפור ושינוי עתידי".

עוד נאמר כי "קשר הדם ושלטונו של הטבע אומרים את דברים. ואמנם, בהעדר חשש לפגיעה בילד, הרי הדל שבהורים טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים". בנוסף, לדברי בית המשפט לא ניתנה לאם הדרכה הורית, נציגי הרווחה שמו דגש אך ורק על הפן השלילי של הביקורים והיו אי דיוקים בתסקיר שהוגש לבית המשפט בכל הנוגע לאפיון הביקורים של האם עם הקטין במרכז הקשר.

לדברי עו"ד שני שדה, הממונה הארצית על תחום האימוץ במשרד, "פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא ציון דרך בתחום דיני האימוץ, ומדגיש מחדש כי נטל הראייה מונח לפתחם של שירותי הרווחה להוכיח כי ההורים אינם כשרים לגדל את ילדם ואף לא יהיו כן בעתיד. זאת ועוד, חלה חובה על הרשויות לתת, ולוודא כי ניתנה, עזרה כלכלית וטיפולית סבירה להורה, בטרם נקבעו מסמרות באשר להוצאתו לצמיתות של הילד ממשמורתו". עוד הוסיפה כי "בית המשפט חוזר שוב על אמירותיו בדבר חשיבות הקשר בין הורים לילדיהם, ועל זכות היסוד שלהם לגדלם, למעט במקרים קיצוניים. עוד ייאמר כי אין זה התיק הראשון בו הצליח הייצוג מטעם הסיוע המשפטי להביא להחלטה אחרת מן המצופה, ולהותיר קיומו של קשר בין ההורים הביולוגיים לילדם. הסיוע המשפטי מודע לכובד האחריות המוטל עליו בסיוע להורים בשעתם הקשה כשילדם נלקח מהם, ופועל כל העת למתן ייצוג מקצועי ואיכותי להורים, תוך התחשבות במצבם הרגיש והפגיע במהלך המשפט".